<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' אחרי</h1>
<h2>דף נג.</h2>
וכל אלו העריות שקרוביהן ע"י קדושין הוא בין מן האירוסין ובין מן הנשואין בין בחיים ובין לאחר מיתה באסורן עומדין. חוץ מאחות אשה שלאחר מיתת אחותה מותרת. ואשת אח מן האב שאין לה בנים ממנו (של אחר אחיו) [לאחר מיתת אחיו] מותרת ליבם. ואשת איש אע"פ שאין אסורה משום קריבה לאחר מיתת בעלה ולאחר שנתגרשה מותרת.
<h2>דף עה:</h2>
ומאחר שכתובה בת אשתו בת בתה ובת בנה (בתו) ובת בתו ובת בנו למה הוצרכו להכתב. היא היא בת אשתו הוצרך הכתוב ללמדנו באונסין. שכיון שהוא אונס אשה מותר לישא בתה. ושנינו [יבמות צ"ז ע"א] נושאין על האנוסה ועל המפותה וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא (ויקרא כ') דרך ליקוחין אסרה תורה אבל דרך אונסין לא אסרה תורה. ובת אנוסתו שאינה אסורה בתה מאחר. הנה נאמר כן ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה. ונאמר להלן ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא. מה להלן בבת אף כאן בבת. וכתיב ערות אשה ובתה וגו' לא תקח דרך לקוחין אסרה תורה אשה ובתה הא דרך אונסין מותר.
חמותו ואם חמותו ואם חמיו מנין. נאמר למטה ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה ומהו למטה (שאין דרך ומה מטה) ערות אשה ובתה לא תגלה ובת בתה נאמר בה זמה. דכתיב שארה הנה זמה היא (שם) ונאמר למעלה זמה ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא ומהו למעלה דרך מעלה אחזן את אשה ואת אמה ונלמד זמה של מעלה מזמה של מטה מה זמה של מטה שלשה דורות בתה ובת בתה ובת בנה. אף זמה האמורה למעלה שלשה דורות. אמה ואם אמה ואם אביה.
<h2>דף פא.</h2>
והזהיר הקב"ה את ישראל על העריות שלא לישא עריות הכתובין בתורה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה' (ויקרא י"ח) אני הוא שאמרתי והיה העולם אני דיין ואני מלא רחמים אני דיין ליפרע ואני נאמן לשלם שכר. אני ה' שני פעמים. אני הוא שפרעתי מדור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום (ומהמצרים כמותן) [מן המצריים ועתיד ליפרע מכם אם תעשו כמעשיהם] ולא יטעו נטיעות כמותן ת"ל ובחוקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם, ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה. האיש נושא אשה ובתה. והאשה נשאת לשנים. לכך נאמר ובחוקותיהם לא תלכו משפטי אלו הדינין. חוקותי אלו המדרשות. תשמרו אלו המשנה. ללכת בהם זה המעשה. ושמרתם את חוקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למשפטים. וחי בהם לעולם הבא. וא"ת בעולם הזה והלא סופו למות. הא מה אני מקיים וחי בהם לעה"ב. אני ה' אני נאמן לשלם שכר. איש איש מת"ל איש איש להביא את כל העו"ג שיהו מוזהרים על העריות כישראל. לא תקרבו מת"ל לפי שנאמר איש. שיכול אין לי אלא איש שיהא מוזהר ע"י אשה אשה שתהא מוזהרת ע"י האיש מנין ת"ל לא תקרבו הרי כאן שנים. אין לי אלא שלא יגלה ומנין שלא יקרב ת"ל לא תקרבו וכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. אין לי אלא נדה בל תקרב ובל תגלה. כל העריות מנין ת"ל לא תקרבו לגלות ערוה. אני ה' נאמן לשלם שכר. אל תטמאו בכל אלה. לא בכולם ולא במקצתם. כי בכל אלה נטמאו הגוים אלו המצריים אשר אני משלח מפניכם אלו הכנענים. ותטמא הארץ מלמד שהארץ מיטמא ע"י דברים הללו. ואפקוד עונה עליה כיון שאני פותח את הפנקס מיד אני גובה את הכל. ותקיא הארץ את יושביה. כאדם שהוא מקיא את מזונו. ושמרתם אתם. אתם נאים לשמור שאתם פותחים תחלה [וכה"א] גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שה"ש ד'). ולא תעשו מכל התועבות לא כולם ולא מקצתן. אזרח זה אזרח. האזרח אלו נשי האזרחים. גר זה הגר. הגר אלו נשי הגרים. בתוככם לרבות נשים ועבדים. כי את כל התועבות האל וגו' ותטמא (בם) [הארץ] מלמד שהארץ [מיטמאה] ע"י דברים הללו. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה לא כולם ולא מקצתם. ונכרתו הנפשות מה ת"ל לפי שנאמר איש אין לי אלא איש שהוא ענוש כרת ע"י אשה. אשה ענושה כרת ע"י האיש מנין ת"ל הנפשות הרי כאן שנים. העושות מת"ל לפי שנאמר לא תקרבו יכול יהא ענוש כרת ע"י הקרבה. ת"ל העושות בעשייה ולא ע"י הקרבה. מקרב עמם. ועמם שלום. ושמרתם את משמרתי להזהיר ב"ד על כך. לבלתי עשות מחוקות התועבות וגו' מלמד שכל העריות קרויות טומאה. ולא תטמאו בהם. שאם אתם מטמאין בהם נפסלים אתם מאחרי. מה הנייה יש לי בכם ואתם מתחייבין לי כליה. לכך נאמר אני ה' אלהיכם. וכן עזרא אומר הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התועבות האלה. הלא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופלטה ה' אלהי ישראל צדיק אתה (עזרא ט').
<h2>דף קח.</h2>
לשחוק אמרתי מהולל [קהלת ב']. מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על דור המבול. מה נאמר בהם זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם (איוב כ"א) ר' לוי אמר לשלשת ימים אשה מעוברת ויולדת. נאמר כאן זרעם נכון לפניהם עמם ונאמר להלן והיו נכונים לשלשת ימים (שמות י"ט) מה להלן שלשה ימים אף כאן שלשה ימים. ורבנן אמרי נאמר כאן נכון ונאמר להלן והיה נכון לבוקר (שם ל"ד) מכאן שליום אחד מעוברת ויולדת וצאצאיהם לעיניהם שהיו רואים בניהם ובני בניהם ובני בני בניהם. ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון (איוב שם) כאילו השידים שנאמר ושעירים ירקדו שם (ישעיה י"ג) כשיולדת ביום אומרת לבנה צא והביא לנו ואחתוך שררך. כשיולדת בלילה אומרת הדלק לי את הנר אחתוך שרוך. מעשה באשה שאמרה לבנה צא והדליק לי את הנר. כשיצא פגע בו את אשמדי והיו מתקוטטין כל הלילה עד שקרא תרנגול. אמר לו לך ואמור לאמך שאלמלי עברה עונתי הייתי הורגך. אמר לו הוא לך אתה ואמור לאם אמך שעדיין לא נחתך שררי שאלו נחתך הייתי מודיעך לקיים מה שנאמר בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם מן היסורין. ולשמחה מה זו עושה. שנהפכה שמחתן לאבל [שנאמר] וימח את כל היקום אשר על פני האדמה (בראשית ז').
אחרי מות שני בני אהרן וגו' לשחוק אמרתי מהולל. ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב') מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו ברביעי עושה סעודה וזימן את האורחים אמר לבנו עלה והביא לנו יין מן העלייה. כיון שעלה נשכו נחש ומת כיון ששהה לבא עלה אביו אחריו מצאו מת והנחש כרוך על עקיבו. שתק לאחר שאכלו ושתו. א"ל לא לברך ברכת חתנים באתם ברכו ברכת אבלים לא להכניס בני לארוסתו באתם. הכניסוהו לקברו. עמד ר' זכאי דמן כבול ופתח עליו לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על הנער הזה ולשמחה מה זו עושה שנהפכה לאבל.
<h2>דף קח:</h2>
שמעון בר אבא פתח הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו' (קהלת ט') [לצדיק] זה נח שנאמר בו איש צדיק (בראשית ו') כשיצא מן התיבה הכישו ארי והיה צולע על ירכו ולא היה יכול להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו ולרשע זה פרעה שכתוב בו ואני ועמי הרשעים (שמות ט') כשבא לישב על כסא שלמה לא היה יודע מנהגו. הכישו ארי ושברו והיה צולע על ירכו. זה צולע וזה צולע מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב זה משה [שנאמר] ותרא אותו כי טוב הוא (שם ב) שנולד מהול. ולטהור זה אהרן שהיה עוסק בטהרתן של ישראל ולטמא אילו מרגלים, אילו אמרו שבחה של א"י ולא נכנסו לארץ ואילו אמרו גנותה ולא נכנסו לארץ. מקרה אחד לטוב ולטהור ולטמא, ולזובח זה יאשיהו [שנאמר] וירם יאשיהו לבני העם צאן [כבשים ובני עזים] (ד"ה ב' ל"ה) ולאשר איננו זובח זה אחאב שבטל קרבנות מן המזבח. והכתיב ויזבח אחאב צאן ובקר לרב (שם י"ח) לעצמו זבח ולא לקרבן. זה מת בחצים [שנאמר וירו הירים למלך יאשיהו (שם ל"ה) וזה מת בחצים שנאמר] ואיש משך בקשת לתומו. מקרה אחר לזובח ולאשר איננו זובח. כטוב זה דוד [שנאמר] וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי (שמואל א' ט"ו) א"ר יצחק מאי טוב רואי בהלכה. כל מי שרואה אותו זוכר תלמודו. כחוטא זה נבוכדנצר [שנאמר] וחטאך בצדקה פרק (דניאל ד') זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה. וזה החריב ב"ה ומלך ארבעים וחמש שנה מקרה אחד לטוב ולחוטא. כנשבע זה צדקיהו [שנאמר] וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באל' (ד"ה ב' ל"ו) וכאשר שבועה ירא זה שמשון שנתירא מן השבועה [שנאמר] (ועתה השבעי נא לי וגו') [השבעו לי פן תפגעון בי אתם] (שופטים ט"ו) זה מת בניקור עינים [שנאמר] ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב' כ"ה) וזה מת בניקור עינים שנאמר ויאחזהו פלשתים וינקרו את עיניו (שופטים ט"ז). דבר אחר לצדיק (ולרשע) אלו בני אהרן. ולרשע אלו מחלקותו של קרח, אלו נכנסו להקריב במחלוקת ויצאו שרופים. ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופים.
<h2>דף קט.</h2>
לשחוק אמרתי מהולל [קהלת ב']. מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על סדומיים. מה נאמר בהם ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש. מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו. נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל (איוב כ"ח) ר' לוי אמר עוף אחד יש וצופה מאכלו משמונה עשר מיל. וכמה פרוסה כשלש אצבעות. ובשדה של סדום לא היתה יכולה לראות את הארץ מן האילנות ונהפכה שמחתן לאבל [שנאמר] וה' המטיר על סדום ועל עמורה (בראשית י"ט).
